השומרים

במהלך המשא ומתן על רכישת הקרקע פנה חנקין אל ועד אגודת "השומר" כדי לארגן קבוצת כיבוש, שתעלה לגבעת פולה למשך שנה, תעבד את אדמותיה ותעסוק בשמירה. הייתה זו הצעה יוצאת דופן, שכן עד אותו זמן עסקה אגודת השומר בשמירה בלבד, והשומרים עם משפחותיהם נהגו לנדוד ממקום שמירה אחד למשנהו. ההצעה העקרונית הובאה לפני אספת אגודת "השומר" (שנערכה בחדרם של מניה וישראל שוחט בחיפה) ולאחר ויכוח ער הצליח חנקין לשכנע את האספה והתקבלה החלטה לקבל את המשימה ולהתארגן לביצועה. לשומרים יוצאי מזרח אירופה שהתעתדו לעלות לגבעת פולה סודרו תעודות המעידות שהם ילידי הארץ ונתינים עותמאנים מלידה, והדבר אושר בוועדה המחוזית בטבריה – כמובן בעזרת "בקשיש" (מתן שוחד בסתר) הגון.

בט' בחשוון תרע"א (11.11.1910) בא חנקין, בלוויית חברי אגודת "השומר" נתן ברגמן, יגאל אליוביץ ויצחק נדב לגבעת פולה על מנת לקבל לידיו את הבעלות הממשית על הקרקע. הארבעה נתקלו בתגובה קשה של האריסים הערבים (למרות שאלה קיבלו עוד קודם לכן הודעה כי עליהם לעבור למקומות אחרים, גם הם בבעלות משפחת סורסוק, אף שולמו להם פיצויים וכן נקנה מהם התבן אשר אוחסן במרתפי המבצר הצלבני). האריסים ניסו לתקוף את חנקין, ורק נוכחותם של שלושת השומרים המזוינים, שהיו דוברי ערבית ובקיאים במנהגי המקום – הרתיעה אותם. בסופו של דבר התפזרו האריסים במקומות שנקבעו להם, אבל חלקם עבר לכפר הסמוך סולם ומשם הסיתו את התושבים להציק לתושבי הקואופרציה. בין חברי הקבוצה שעלתה על הקרקע היו גם השומרים אליעזר שוחט, ישראל בצר, משה קריגסר, צבי בקר, מאיר חזנוביץ', יחזקאל ניסנוב וסעדיה פז שהיה לאחר מכן "המוכתר" של היישוב, כלומר איש הקשר של הישוב מול השלטונות.

ב-1913 נהרג מפגיעת כדור בראשו השומר השני, מאיר חזנוביץ' ז"ל (גם הוא עלה מרוסיה, אך התחנך וגדל בקווקז). הוא חי עם חברתו סוניה שהייתה בהריון, אולם ילדם לא זכה להכיר את אביו. וכך, בבית העלמין של מרחביה הצופה אל פני העמק, בין עשרות קברי ראשונים שמצאו את מותם ללא עת ממחלות, בולטים גם מספר קברים שעל מצבותיהם נכתב: "נפל על משמרתו בשדות מרחביה בליל...", ביניהם גם הקבר של מאיר חזנוביץ', אשר כל כותבי הזיכרונות על ראשיתה של מרחביה מעלים על נס את אומץ ליבו. על מצבתו חקוק אלון גדוע וכן הסיסמה: "בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום". לאט לאט למדו השכנים, בדרך הקשה, שרכושה של מרחביה אינו הפקר, ורבים מהם אף היללו ושיבחו את "היאהוד" על עוז רוחם ואומץ ליבם.

בשנת 1916 קנה "המשרד הארץ-ישראלי" את אדמות תל עדש (תל עדשים של היום) וחברי "השומר" (ביניהם גם סעדיה פז, אשר כיהן עד אז כ"מוכתר" של מרחביה) עברו לשם כדי להקים שם את יִשובם. עם זאת, המשיכו לבקר, ללמוד ולעמוד בקשרים הדוקים עם "אחותם הבכירה" מרחביה. במקומם יצאו לשמירה חברי מרחביה עצמם, לאחר שהוכשרו לכך על ידי אנשי "השומר". ואכן, עוד באותה שנה נורה מן המארב ונהרג השומר הראשון מבין חברי הקואופרציה - יוחנן רזניק ז"ל.

עלילות נוספות של שומרי מרחביה מתוארות באתר זה בפרק על הטייסת הגרמנית בשל הקשר ההדוק שהיה בין אנשי הטייסת והשומרים.