הנשים השונמיות

אולם המעשה המפורסם ביותר הוא סיפור ההחייאה מפה לפה (הראשונה בהיסטוריה) שנערכה על ידי הנביא אלישע (מלכים ב' פרק ד'): בשונם הייתה "אישה גדולה" אחת אשר בן לא היה לה, ובעלה זקן היה. אותה אישה הקצתה לנביא עליית גג קטנה בביתה, ובכל פעם שהיה עובר בסביבה – היה בא אליהם להעביר שם את לילו. כשנוכח הנביא לדעת כי בן אין לה – ברך אותה בפרי בטן, וראה זה פלא: תוך שנה אכן תינוק נולד לה.

יום אחד יצא הילד אל הקוצרים בשדה, קיבל מכת שמש חזקה ונפח את נפשו. כאשר שמע זאת הנביא – מיד עזב הכל ואץ-רץ מהכרמל עד לשונם וההמשך מסופר כך: וַיַּעַל וַיִשְכַּב עַל הַיֶּלֶד (המת) וַיָּשֶם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל כַּפָּיו וַיִּגְהַר עָלָיו וַיָחַם בְּשַר הַיֶּלֶד" כלומר – הילד המת קם לתחייה. יש סברה מקובלת שאותו ילד גדל והפך לנביא חבקוק.

כפי שנראה בסיפור הקואופרציה – הציקו מאד תושבי הכפר למתיישבי הקואופרציה, ומפקד הטייסת הגרמנית הבריגדיר וולץ אפילו נאלץ לאיים עליהם בהפצצה מהאוויר כדי להביאם להסגרת גנב-רוצח (ראה בסיפור הטייסת הגרמנית). אולם למען האמת ההיסטורית יש לציין כי בתקופת מלחמת השחרור לא נתן ראש הכפר החכם, שיח' נאיף זועבי, דריסת רגל בכפר לכנופיות הערביות, ולא נרשמה אפילו תקרית אחת בין תושביו לישובים היהודיים. הודות לזה נהנים תושבי הכפר עד היום מיחסי שכנות חמים וטובים עם חברי הקיבוץ והמושב במרחביה.

יש חוקרים הסבורים כי העיר הסמוכה לשונם, עפרה, שממנה יצא גדעון בן-יואש להילחם במדיינים – הייתה בבסיס התל הארכיאולוגי שבקיבוץ מרחביה.