המבצר הצלבני

המקום בו הוקם לימים המבצר הצלבני La Feve היה מקום ישוב עוד מתקופת הברונזה, כפי שמעידים ממצאים ארכיאולוגיים אחדים, כדוגמת הצלמית הכנענית שכאן.

למקור השם "פולה" (זה היה שם הכפרון הקטן ששכן על הגבעה אשר קודם לכן עמד עליה המבצר הצלבני, וזאת עד שהשטח כולו נקנה על ידי יהושע חנקין) מספר סברות: השם "אופל" מופיע ברשימת הערים הסוריות הכבושות על ידי המלך המצרי תחותימס השלישי במאה ה-15 לפנה"ס; השם "עופל" מופיע 15 פעם בתנ"ך כשם נרדף למצודה, ויש חוקרים הסבורים כי השם "פולה" מרמז על גידול פול באזור זה. מיקום הישוב נקבע בגלל היותו סמוך לצומת דרכים הומה (הדרך ממגידו לטבריה, ומחוף הים אל עמק בית שאן) ומכך שהיו קיימים כאן תמיד מקורות מים (אשר לימים גרמו לביצה גדולה ממערב לתל פולה); עמודי מיל רומאיים שנמצאו בשדות מרחביה מעידים גם הם על קירבה לדרך החשובה שהובילה לבית שאן, שהייתה בזמנה עיר רומית מרכזית.

לא ברור מתי בדיוק הוקם המבצר הצלבני במקום זה (על ידי מסדר הטמפלרים, שהיו בעלי השליטה באזור שמסביב לתבור) אולם צליין גרמני שעבר בסביבה בשנת 1172 כותב שלרגלי "החרמון הקטן" (היא גבעת המורה) בנו הטמפלרים מבצר המתואר כ"לא-קטן", ובצידו המערבי הקימו גלגל שאיבה.

בחודש אפריל 1187 נאסף כאן חייל טמפלרי גדול כדי לעצור כוח מוסלמי שעלה כדי לכבוש את הגליל, אולם ב-1 במאי ספג הכוח הצלבני מפלה גדולה מצפון-מזרח לנצרת, וכולו הושמד. לאחר שסאלח א-דין הביס את הצלבנים בקרב הגדול בקרני חיטין (ובזה שם קץ ל"ממלכת ירושלים") – נעזבו או נפלו בידי המוסלמים כל המבצרים בגליל, כולל המבצר של לה-פב.

חורבות המבצר שיחקו עוד פעם תפקיד היסטורי חשוב: כאשר ניסה נפוליאון בונפרטה לכבוש את ארץ ישראל – ניטש סביב המבצר "קרב התבור" המפורסם בהיסטוריה הצרפתית, בו נחל נפוליאון את הגדול בניצחונותיו בארץ. אולם במאות השנים שלאחר מכן מתארים הנוסעים את המקום כמבצר נטוש, אשר בין חורבותיו מתגוררות מספר משפחות כפריות עלובות. מסופר גם שהכפריים היו מאכסנים את התבואה במרתפי המבצר, וזאת ממש עד רכישת אדמות הכפר על ידי חנקין בשנת 1910.

בשנת 1940 בנה קיבוץ מרחביה מספר מבני מגורים לחבריו על גבעת פולה, ואפילו נקנס על בנייה באתר ארכיאולוגי. בשנת 1947 נבנתה בריכת שחייה בצִדו המערבי של התל, אולם בלילה הראשון, לאחר שמולאה הבריכה במים – נפער בור ענק בקרקעית הבריכה וכל המים נעלמו: מן הסתם גרם כובד המים להתמוטטות תקרת אחד מהמרתפים הצלבניים הלא-ידועים, ודרכו נוקזו המים. בשנת 1956, עם פרוץ "מבצע קדש" נעשה ניסיון לחפור כניסה (באותו אזור בו נעלמו המים) למרתפים הצלבניים כדי להפכם למקלטים עבור חברי הקיבוץ, אולם המלחמה הסתיימה תוך מספר ימים והחפירה נסתמה לפני שהגיעה ליעדה.