מי אנחנו

החצר הגדולה במרחביה

הסיפור שלפניך הוא של יזע, דם ודמעות, סיפור הקואופרציה במרחביה (שהתקיימה בשנים 1918-1910), המקופל למעשה ב"חצר הגדולה". זהו סיפור שבתחילתו תקווה ציונית גדולה, בהמשכו עבודה קשה ומפרכת וקרבנות רבים, ובסופו פירוק, תחושת כשלון ואכזבה עצומה. אולם – לא לעולם ייאוש: אחרי למעלה ממאה שנה חוזרים רעיונות הקואופרציה ועולים מחדש על הבמה עקב השינוי העובר על התנועה הקיבוצית (כולל קיבוץ מרחביה, שעלה כאן על הקרקע בשנת 1929, וגאל את מרחביה מחורבנה). מי יגול עפר מעיניך, פרופ' אופנהיימר, הוגה הרעיון – ותוכל לראות כיצד חוזרים רעיונותיך ולובשים צורה חדשה – מעין "יין ישן בקנקן חדש" ושונה. כל הרוצה לראות במה דברים אמורים מוזמן לקחת חלק ב"הרפתקה" היסטורית זו, שראשיתה לפני קרוב למאה שנה – ואחריתה מי ישורנה.

חצר מרחביה, המכונה "החצר הגדולה", נבנתה מ- 1912 עד 1916. החצר לא נעזבה עם פירוק הקואופרציה, אף איננה חורבה שיש לשקמה: מאז ועד עתה היא שוקקת חיים ופעילות ומתוחזקת היטב על ידי הקיבוץ. מדובר באתר לאומי, המוגן על פי חוק השימור וזוכה לסיוע המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. בראשית שנות התשעים הוחלט להקים ב"חצר הגדולה" מרכז מבקרים חינוכי: אחד מבנייני המגורים דאז הוסב לארכיון, בניין שני משמש כ"בית יערי" שבו מונצחים זכרו ופועלו של מאיר יערי ז"ל, ממייסדי תנועת "השומר הצעיר" ומראשי תנועת הפועלים בארץ, אשר היה גם חבר קיבוץ מרחביה וכאן שכן גם חדרה של גולדה מאיר בשנים 1925-1923. אולם המבנה העיקרי במרכז הוא אסם התבואות הישן, הבנוי אבן איתנה בסגנון מבוצר (ראה את תמונתו למעלה משמאל) אשר קומתו התחתונה משמשת כמרכז מבקרים, ובו תצוגות המתארות את תולדות המקום וייחודו ההיסטורי בעזרת אמצעי המחשה וסרט הדרכה. במרכז המבקרים מוצג גלגולו של רעיון הקואופרציה מתחילתו ועד עצם היום הזה. יש לדעת כי בקונגרס הציוני החמישי בשנת 1901 הוחלט על פעילות מעשית להבאת המוני היהודים לארץ ישראל והוקמה הקרן הקיימת; בקונגרס הציוני השישי ב-1903 הציג אופנהיימר לראשונה את תכנית הקואופרציה להתיישבות חקלאית בארץ ישראל, ואילו בקונגרס הציוני התשיעי ב-1909 אישר הקונגרס את התכנית והטיל על שלמה קפלנסקי לאסוף 100,000 פרנק לביצועה. במרכז המבקרים מתוארות שמונה השנים של ניסיון היישום ומפורטות הסיבות לכישלון הפרויקט הנועז. מכאן אנו מדלגים אל המהפך העובר כיום על התנועה הקיבוצית, החוזרת לרעיון שכר דיפרנציאלי יחד עם בעלות משותפת על אמצעי הייצור – הוא הרעיון המרכזי של פרופ' אופנהיימר.

הגישה העקרונית בתכנון התצוגות של מרכז המבקרים הייתה כי אין טעם לבנות עוד אתר אחד בו מגובבים חפצים ישנים מאותה תקופה זה על גבי זה: מוזיאונים כאלה יש כבר די והותר. היה רצון לעצב תצוגה בה ירגיש הצופה כמשתתף בהוויה המיוחדת של הקואופרציה ומתלבט עם אנשיה. על כן בנויה התצוגה על שלושה אלמנטים: פאנלים גדולים המספרים את סיפור הקואופרציה בטקסט ובתמונות; מודלים ותצוגות תלת-ממדיות הממחישות את המציאות לעומת החזון; סרט הדרכה המחולק לחמישה קטעים המוקרנים בחמשת מדורי המרכז.